פסק-דין בתיק ת"א 6451-10-10

1.         עסקינן באירוע אשר אירע ביום 10.6.2010 בחניון תת קרקעי ברחוב חובבי ציון בפתח תקווה, כאשר רכבו של מר מרגולין ויאצסלב (להלן: "מר מרגולין") נמצא פגוע בעטיו של רכב השייך לגב' מיכאלי (להלן: "גב' מיכאלי"). בגין אירוע זה הוגשו שתי תביעות ובכל אחת מהתביעות אף הוגשו הודעות לצד ג' כנגד המעורבים.

2.         מר מרגולין תיאר כי בערבו של יום 10.6.10, עת ירד לקראת השעה 21:00 לחניון הרכב, ראה כי רכב הגב' מיכאלי  "היה פגוע מאוד ונכנס בטמבון האחורי של הרכב שלי, הזיז את הרכב שלי והרכב שלי נפגע עם הטמבון הקדמי בקיר. לא יכולתי לצאת אפילו, הייתי חסום עם הפורד".

            בעדותו אף ציין מר מרגולין, כי השתלשלות האירועים נודעה לו בעודו עומד במקום, כאשר ניגשו אליו שני אנשים מטעמה של הגב' מיכאלי ובשיחה עם המשטרה נאמר, כי אחת העובדות [הכוונה לגב' שמרית סנקר (להלן: "הגב' סנקר")], קיבלה מפתח, על מנת להביא משהו מהרכב, וכנראה אותה עובדת נהגה ופגעה ברכבו.

3.         בגין האירוע נגרם למר מרגולין נזק בסך של 24,950 ש"ח, שרכיביו הינם:  נזק ישיר, שכ"ט מומחה וכן ירידת ערך.

4.         הגב' שמרית סנקר טענה וכן העידה, כי עבדה אצל הגב' מיכאלי ואולם, היא לא נהגה ברכב באשר אין לה ואף לא היה לה רשיון נהיגה, היא אף לא יכולה היתה לנהוג ברכב באשר יש בו קודן ואין היא יודעת מהו הקוד. עוד טענה הגב' סנקר, כי משהגיעה לרכב להביא סיגריות לשולחתה, ראתה כי הרכב ניזוק, היא לא  היתה עדה לתאונה ואינה יודעת כיצד הוא נגרם ובוודאי לא היתה מעורבת.

5.         הגב' מיכאלי בטיעוניה, הן בכתב ההגנה בתביעתו של מר מרגולין וחב' הפניקס, והן בתביעתה כנגד חב' אי.איי.ג'י, מבטחת הרכב, טענה כי ביקשה מהגב' סנקר לגשת לרכבה ולהביא לה את קופסת הסיגריות. בחלוף כ- 20 דקות שבה העובדת מבוהלת לעסק וטענה, כי הרכב הרוס ושבור וניזוק בחלקו האחורי. עוד טענה הגב' מיכאלי, כי הגב' סנקר השתמשה ברכב ללא רשותה וללא רשיון נהיגה, ולראיה היא אכן חתמה על מסמך בפני גיסתה, על התחייבותה לפצות את הגב' מיכאלי בגין נזקיה.

            לענין הקודן, ציינה הגב' מיכאלי, כי נוכח העובדה שהיא נהגה להסיע  את הגב' סנקר לביתה לאחר שעות העבודה, הרי שנחשף בפניה מס' הקוד בקודן באופן תדיר. עובדה זו של ההסעות לא נסתרה ע"י הגב' סנקר.

6.         חברת הביטוח, אי.איי.ג'י, טענה כי התאונה אירעה עת נהגה ברכב הגב' סנקר, אשר אין לה רשיון נהיגה, וגילה נמוך מגיל 24 כדרישות הפוליסה. לטענת המבטחת, הגב' סנקר נהגה ברשותה ובידיעתה של הגב' מיכאלי, באשר זו האחרונה בקשה מהגב' סנקר להביא לה את הרכב מהחניון. נוכח זאת, פטורה חב' הביטוח מתשלום הנזק, שהרי אין כיסוי ביטוחי, הן מחמת היות הגב' סנקר צעירה לימים והן בהיעדר רשיון נהיגה.

7.         חקירתה של הגב' סנקר מעלה תמיהות קשות. ראשית, מדובר בעדה הסותרת את עצמה מעת לעת, תשובותיה אינן תשובות אמת ולעיתים אף מגיעות לכדי תשובות מניפולטיביות, כגון התייחסותה לכתובת מגוריה בעת האירוע, תשובותיה לעניין האם שוחחה עם חוקר בנושא האירוע אם לאו, ויותר מכל האם חתמה על נ/1 ו- נ/2.

8.         במהלך חקירתה הנגדית הסתבר, כי הגב' סנקר חתמה על שני מסמכים - נ/1 ו- נ/2. הראשון הינו מסמך אשר ערך חוקר מטעם חב' הביטוח ובו נכתב "אני שמרית, עובדת בבית קפה, מלצרית אצל מיקי, אצל ציפי מיכאלי עובדת חצי שנה. בתאריך 10.6.10 ציפי בקשה ממני להביא לה את רכבה מהחניון. ונתנה לי את הקוד, ירדתי למטה, עשיתי את הקוד, אני(?) ונכנסתי בעמוד". מתחת להצהרה זו מצויה חתימתה של הגב' סנקר.

            נ/2 הינו המסמך אשר נחתם בנוכחות גיסתה של הגב' מיכאלי, בו נאמר "אני שמרית סנקר מתחייבת לשלם את הנזק של השתתפות העצמית או נזק אחר שלא יוכר על ידי הביטוח למיכאלי ציפורה. שמרית סנקר ת"ז ... ציפי מיכאלי ת"ז ..." גם בתחתיתה של הצהרה זו מצויה חתימתה של הגב' סנקר.

            גרסת הגב' סנקר הינה כי שתי חתימותיה דומות הן לחתימתה האמיתית,  אלה הינן חתימות מזוייפות. אין מחלוקת, גם לשיטתה של הגב' סנקר, כי אלה חתימות הדומות לחתימתה וגרסתה לפיו מאן דהוא זייף חתימות אלה, משוללת היא יסוד, שהרי כיצד שני אנשים שונים המציגים מסמכים שונים מגיעים לאותה חתימה.

            התוצאה הינה, כי  אני דוחה את טענת הגב' סנקר באשר לזיוף חתימתה, וקובע כי מסמכים אלה נחתמו על ידה. והם נחתמו מאחר והיא זו שנהגה ברכב.

9.         במהלך עדותה של הגב' סנקר הסתבר, כי היא חוזרת בה מגרסה שמסרה לחוקר, לפיו הגב' מיכאלי ביקשה הימנה להביא את הרכב ואף נתנה לה את הקוד, תוך שהיא מציינת כי נתבקשה להביא רק סיגריות. עוד הסתבר, כי העדה סובלת ממחלת נפש וכי במהלך בדיקת תיק האירוע במשטרה, אשר נעשה על ידה, מצאה את כל העדויות של כולם, למעט את שלה, דבר לכשעצמו המעורר תמיהה.

10.        היינו, הגב' סנקר משנה את גרסאותיה באשר למטרת הליכתה לחניון, כאשר בפני החוקר טענה כי נתבקשה להביא את הרכב, אך בביהמ"ש שללה מכל וכל גרסה זו וטענה כי נתבקשה להביא סיגריות.

            לטעמי, אין ספק כי הגורם לאירוע התאונה היתה הגב' סנקר, שהרי אין זה סביר שהיא תחתום על נ/2, התחייבות לפיצויה של הגב' מיכאלי, באם לא היתה נכנסת לרכב ונוהגת בו. יתר על כן, אומר, כי קשה לי להאמין שהגב' מיכאלי היתה מבקשת מהגב' סנקר להביא את רכבה כאשר היא יודעת את גילה וכן כי אין לה רשיון נהיגה, ובכך מסכנת את חייה של הגב' סנקר ואף מסכנת את עצמה באם יקרה נזק.

11.        התוצאה של כל הראיות שנשמעו בפני הינה, כי רכבו של מר מרגולין נפגע במישרין מרכבה של הגב' מיכאלי, עד כדי כך שלא ניתן היה להזיזו ממקומו עד שפינו את רכבה של הגב' מיכאלי.

הגורמת לתאונה הינה  הגב' סנקר, אשר נהגה ברכב וגרמה הן לנזק ברכבה של הגב' מיכאלי והן לרכבו של מר מרגולין.

            באשר למחלוקת אשר נתגלעה בין הגרסאות אשר יצרה הגב' סנקר עצמה - מדוע נשלחה אל הרכב, סבורני, כי נוכח הסתירות ולנוכח מחלת הנפש של הגב' סנקר, מעדיף אני את גרסת הגב' מיכאלי ומאמין אני לעדותה כי היא לא מסרה לגב' סנקר את מס' הקוד בקודן ואף לא ביקשה כי תביא את רכבה מהחניון, אלא נשלחה היא להביא את הסיגריות, והגברת סנקר ידעה את מספר הקוד מהנסיעות המשותפות.